ההרפתקנים
של העולמות המוכרים
רקע כללי | ארצות | מפלצות | אלים ואמונה | דמויות | גזעים
מקצוע: קוסם
גיל: 52
מראה חיצוני
קלאודיוס הוא גבר בתחילת גיל העמידה שלו, אף כי הוא נראה צעיר במעט מגילו. גופו
מוצק, בהיר ומעט שמנמן. תווי פניו גאים, מעוטרים באף יש ודק ובמצח גבוה. שערו
הבלונדיני-כהה מסורק בדרך-כלל בתסרוקת הילאסיאנית קפדנית, מסודרת ומוברשת
היטב-היטב.
כאשר הוא אינו בהרתפקאה, הוא מקפיד להתלבש לפי מסורת המעמד הגבוה של האימפריה,
ובדרך-כלל עוטה את הטוגה הבהירה בעלת השוליים האדומים-בוהקים המאפיינת את הקנזוס
הסנאטורי. כאשר הוא בהרפתקאה, הוא עטוי בדרך-כלל בגלימות קוסם אדומות. הוא אינו
נפרד כמעט לעולם ממטהו הזהוב וגדול המידות, שעל כותרו מעוצב נשר עצום פורש כנפיים,
המזכיר מאד נס של לגיון.
קולו השליו, מבטאו המהוקצע ומשלב הלשון הרהוט והגבוה במיוחד בו הוא מדבר מעידים
עליו מיד כי הוא בן לאיליטה ההילאסיאנית הישנה והטובה ברמ"ח אבריו, וניכרים
בהם סימניו המובהקים של הנואם המפורסם מן הסנאט הקייסרי. אם כי, במבטו הצלול נמהל
כיום עצב נסתר, אך לא מועט, קמטים הופיעו מסביב לעיניו ושערו החל מאפיר באיזור
הרקות, רמז למשברים הקשים אשר עברו עליו בשנים האחרונות.
תולדות חיים
קלאודיוס, השני בבניה של הגבירה דרוסילה, היה מילדותו הבן המוצלח והחביב על אימו,
אשר יעדה אותו מגיל צעיר לרשת את מעמדה אחריה, דבר אשר הובטח לאחר מותו הפתאומי של
אחיו הבכור. הוא קנה לעצמו השכלה ודעת רחבים מאד מטובי המורים שיכלו כספיה של אמו
לספק, ובשנות חייה האחרונות, כאשר היתה חולה ורתוקה למיטתה, הפך ל"ידה
הארוכה" אשר ניהל בשמה את עסקי המשפחה.
את לימודי הקסם שלו, מכל מקום, עשה קלאודיוס (במשך שלוש וחצי שנים) לא בהילאפוליס
או בעיר הולדתו, אלא בכרך הקודר של אקוואזיאס, מקום שלטונה של הקוסמת האדירה סלאני
סילאריאס. זו, אשר השמועות מספרות כי אינה אלא סאקאבוס רבת עוצמה, אשר קיבלה את
העיר במתנה מאחד הקייסרים בשל הסיוע שהעניקה לו לעלות לשלטון (ומחזיקה בה עד
היום), לקחה את קלאודיוס אל מגדלה, ושם לימדה אותו את תורת הקסמים באופן אישי.
קלאודיוס אינו מרבה לדבר על מה שעבר וראה באותן שנים, ודומה כי עצם הזכרתן מעלה צל
מרוחק, אך אפל, על פניו. עם זאת, דומה כי סילאריאס עשתה את מלאכתה היטב, שכן
קלאודיוס יצא ממגדלה כשהוא מאומן היטב בתורות המאגיות. אלא, שקלאודיוס מעולם לא
חשב על חיי הרפתקנות, אלא שב והקדיש את כל מרצו לניהול עסקי המשפחה לצד אמו הזקנה
ואחר כך במקומה, וכן לקריירה הפוליטית שלו, שנראתה באותם ימים בעליה מטאורית. כבר
בהיותו בן 14, עוד טרם צאתו לאקוואזיאס, התארס קלאודיוס לבת אצולה נעימת הליכות
בשם מרקלה, אותה נשא לאשה באופן רשמי מיד לאחר שובו מלימודי הקסמים. הנישואין הוכיחו
עצמם כמוצלחים מאד, עד כדי כך שקלאודיוס, למרות היותו ידוע כמי שלא התנזר מעולם
מחיים טובים, תענוגות ויין, נותר מסור לרעייתו על אף הפיתויים הרבים שהעמידה עיר
הבירה בפניו (דבר נדיר למדי בקרב האצולה ההילאסיאנית). זאת, על אף שעיסוקיו הותירו
אותו חודשים רבים בהילאפוליס הבירה בעוד רעייתו נותרת לעיתים קרובות באחוזת מאריס.
קלאודיוס, שנכנס לסנאט הקייסרי כבר
בגיל צעיר (עוד בטרם מתה אמו), נודע כנואם שנון ומבריק, ועד מהרה הפך לאחד הכוחות
העולים בסיעה האופטימאטית, אם כי בדרך כלל נחשב לאחד האנשים המתונים יותר בתוך
שורותיה. במסגרת תפקידו, הכיר אישית והיטב את גאיוס גינאריוס רולזוס, מנהיג
הרפורמיסטים (וכיום ראש הרפובליקנרים ונשיא הילאסיאס) וכן את יוליוס בילסוס ומרקוס
סילוס (היום חברי המועצה הנאורה), עמם היה מתעמת תדיר מעל במת הנואמים. מנגד, לא
נודע כמי שנטר להם טינה אישית, בניגוד לרבים מחבריו האופטימאטים. זאת שכן קלאודיוס
נודע תמיד במזג נוח ואוהב חיים, המטיב להבדיל בין יריבות פוליטית ליחסים אישיים.
מרקלה הביאה לבעלה שלושה בנים ובת, מהם הגיעו לפרקם אך שני בנים: גאיוס וקווינטוס.
בשל עבודתו המאומצת והקריירה הפוליטית והמסחרית השוקקת שלו, לא הרבה קלאודיוס
להשקיע בחינוכם של בניו, כשהוא מותיר זאת לרעייתו למשרתיו. מבניו, אהב והוקיר
בעיקר את גאיוס, עליו היתה גאוותו, ואותו רצה להכין כיורשו. זאת, למרות שמעולם לא
היה מרוצה מנישואיו לאשתו האהובה ויפסאניה (ראה ערך), בשל היותה אישה עצמאית מאד,
הרפתקנית (פלדינית) ותומכת מוצהרת של הרפובליקנרים (באותם ימים). מותו של גאיוס
במערכה, עת הושמד הלגיון בו שימש פריאטור בידי כוחות האורקים של באבאדו-ביי, היה
מכה קשה עבור הסנאטור הגאה, אף כי השתדל שלא להפגין את רגשותיו ולנהוג כאציל
הילאסיאני גאה. עד מהרה, נחתה עליו מכה קשה עוד יותר: המומוס של המשפחה, טירופילוס
ההולל (נצר לאחד ממזריו של טיריוס) עשה יד אחת עם משמרות השלום של טאלכוס, ומיד
לאחר ההפיכה רצח באכזריות את פטרוניתו, הגבירה מרקלה, תוך שהוא מנצל בלא בושה את
האמון הרב שרחשה כלפיו זו.
מספרים כי בזו הפעם, איבד הסנאטור הגאה כל שליטה בעצמו, ופרץ בבכי מר בפומבי.
משמרות השלום של טאלכוס לא הסתפקו
בהישגם העקוב מדם, אלא ניסו לאסור ולרצוח גם את קלאודיוס עצמו. הלה ניצל אך ורק
בשל כך כי אחד מחברי המועצה הנאורה, הגלאדיאטור (לשעבר) הכושי יוגאר דוגאמבו הדליף
את התוכנית מבעוד מועד לאשת בנו המנוח של קלאודיוס, הפלדינית ויפסאניה, אשר הצילה
את חייו והדפה את התוקפים. לאחר מכן, נמלט קלאודיוס מהילאסיאס בתחפושת, כשהוא
מתפייס עם ויפסאניה (לאחר שנים ארוכות של נתק קר), ומבקש ממנה ללוותו. מלבד זמן-מה
בו נפרדו דרכיהם בז'ראל ליוותה אותו ויפסאניה במשך רוב מסעותיו באדמת הנכר.
קלאודיוס ביקש להשתקע בז'ראל, ומאחר
ולא רצה לקבל את שלטונו השחצני של המרשאל (לגאט ואמפרטור לשעבר) מילוס קראסוס
מגלוריאנה ולכוף לפניו את ראשו, שם פניו למינולר, שם השתקע לזמן-מה בקהילת המהגרים
ההילאסיאנית ופתח חנות צנועה לשיקויי קסמים. אלא שהמהומות התדירות בין שני חלקיה
המעומתים של הקהילה ההילאסיאנית במקום הרגיזו אותו והדירו את מנוחתו, ולאחר שפקד
אותו אותו חלום מוזר שהכה בכל יתר בני המשפחה, ולאחר שנסיון התנקשות עלום כמעט
וקיפד את חייו פעם נוספת, הוא שב לנדודים, ושם פניו דרומה, אל עבר ראכנהורף. באיל
דה לה-רוא הצטרפה אליו ויפסאניה פעם נוספת, לאחר שלא מצאה את מקומה במסדר נשים
לוחמות מקיראנד אליו הצטרפה לזמן קצר. כעת, עושים קלאודיוס וויפסאניה את דרכם ביחד
אל עבר ראכנהורף, לנסות ולפתור את הקוואסט האפל והמסתורי אשר מרדף את המשפחה.
אופי והתנהגות
קלאודיוס הוא אדם גאה, אשר אינו חושף את רגשותיו בקלות. הוא משכיל ושנון מאד, אוהב
חיים טובים, יין משובח ומותרות (בקיצור, כל מה שחסר בראכנהורף), ובז בכל מאודו
לכנסיה הז'ראלית כחבורת כמרים בורים הסוגדים לאל פרובינציאלי ופרימיטיבי. מאידך,
בדרך-כלל הוא מצליח לשמור את דעותיו לעצמו (אם כי נזירים וכמרים פרימטיביים וקנאים
במיוחד, כאלו בראכנהורף יכולים לגרום לו שלא להתאפק). לכאורה הוא התגבר על צערו
ואבלו, אם כי זה שקע עמוק בתוכו, מותיר קמטים במצחו וגורם לשערו להתחיל ולהאפיר.
דומה כי קלאודיוס לא הצליח להפנים לחלוטין בתוכו כי האימפריה לתוכה נולד וגדל
התרסקה כליל (אף כי השתתף לא פעם בשיחות בהן תהו פליטים הילאסיאנים על "מדוע
זה קרה"). הוא סבור כי ניתן יהיה אי-כה בעתיד לשקמה (אף כי הוא אינו מדמיין
כי הוא יהיה מי שיעשה זאת). לכן, הוא מתייחס לגלותו תמיד כאל עניין זמני ותו-לא.
את זעמו על הרפובליקנרים וחבר מרעיהם הוא מסווה מאחורי אמרות שפר שנונות וציניות,
אולם הכאב אוכל אותו מבפנים, הולך ומתגבר עם הזמן, אף כי קלאודיוס נאבק בו, כשהוא
סבור כי הילאסיאני אמיתי חייב להמשיך ולחיות תמיד, ולא למות בעודו בחיים. את המסע
לראכנהורף הוא תופס יותר כמשהו מעניין שהוטל עליו לעשותו בכדי להסיח דעתו מיגונו,
ופחות כמשימה אפוקליפטית הרת-גורל.
יחסים עם דמויות אחרות
קלאודיוס מסוגל בהחלט לאהוב ולהוקיר דמויות אחרות, אף כי הוא אינו חושף את רגשותיו
בקלות בכדי לא להציב עצמו בעמדת נחיתות, אלא שאהוביו נהרגו, ובני המשפחה הנותרים
חביבים עליו הרבה פחות. בינו לבין כלת בנו, ויפסאניה, מעולם לא שררה אהבה יתרה.
קלאודיוס, שבתפיסת עולמו יועד לנשים תפקיד מוגדר מאד, מעולם לא השלים עם עיסוקה של
ויפסאניה בפוליטיקה ובלחימה. עוד פחות מכך אהב את עמדותיה הרפורמיסטיות המובהקות
ואת העובדה כי היתה פעילה מאד, בשנים שלפני המלחמה הגדולה, בקרב אנשיהם של רולזוס
וסילוס.
אלא שהשנים לימדו אותו לרחוש לכלתו הערכה מרירה. העובדה כי ויפסאניה לחמה בלא
תלונה בחזיתות הקשות ביותר, נפצעה קשה מאד פעמיים וזכתה באותות גבורה הקנתה לה
נקודות בתפיסתו. כמו כן, לא נותר לו אלא לעמוד פעור פה נוכח האומץ שהפגינה כאשר
חשה להציל אותו מהרוצחים ששילחו בו משמרות השלום. במיוחד, קנתה את הערכתו העובדה
כי אוראזיס התנכרה לרפובליקנרים לאחר המלחמה, והתפטרה בשאט-נפש מכל המשרות
והכיבודים שהעתיר עליה רולזוס ("כך צריך לנהוג היאלסיאני אמיתי" הוא
נוהג לומר). מסיבות אלו, הוא מוכן להסתובב בחברתה ולהשלים (לא בלי ויכוחים ועקיצות
מדי פעם) עם עמדותיה השונות לחלוטין מאלו שלו.
קלאודיוס שיתף פעולה בהילאסיאס עם אחיו הצעיר קסיוס, אף כי סלד במידת מה מאופיו
האכזרי ורחש בוז משועשע לבורותו של הלה בכל הקשור לתרבות הקלאסית. עם זאת, לאחר
שפרצה ביניהם מריבה רבתי, מלווה בהאשמות חריפות, אין לו כל כוונה לשתף עמו פעולה
מעבר למינימום ההכרחי בגלות. קלאודיוס נחוש בדעתו להקדים אותו במציאת קמע השערים
("עניין של כבוד" כפי שהוא נוהג לומר). מסקריבוניה (בתו של קאסיוס) סלד
תמיד, בעיקר בשל העובדה כי המירו את דתם לדת האל הזוהר
(The
Glimmering One), וקיבלה את מרות כנסייתו לה רוחש
קלאודיוס, כאמור, בוז עמוק. עוד פחות מכך, אהב את קנאותה הדתית, כשהוא רואה בה לא
פחות ממטורפת ותמהונית - אם כי גם זאת, תמיד מאחורי מסווה מהוקצע היטב של נימוס
ציני.
הדבר השנוא ביותר על קלאודיוס, מלבד
אולי הסולטאן האושגורי, הינו המומוס טירופילוס ("הוא איננו בן אוראזיס ואיננו
אדם, הוא מפלצת שבאה מהתופת" הוא נוהג לומר). קלאודיוס מכה, בדרך-כלל בסתר,
על חטאו הוא בכך שלא יחס את החומרה המספיקה ולא הבחין באופיו המנוול של הלה בזמן,
כאשר היה עוד נער צעיר והולל אשר גדל בצלם של בני משפחתו, וקלאודיוס נהג לחלצו מדי
פעם מצרות בהן הסתבך ("היה עלי לצוות כי יצליפו במנוול עד זוב דם על מעלליו,
במקום לסלוח לו בשל חלקות לשונו הארורה"). עצם הרעיון שאדם שגדל באחוזתו (ויש
לו קשרי דם עמו) ירצח את גבירתו אשר העתירה עליו חסד כה רב ויהפוך לבוגד מושבע
שיעשה הכל בכדי להרוס את מולדתו הינה דבר שהוא בבחינת בל-יתפש אצל קלאודיוס, והוא
תמה מדוע הורידו האלים עליו ועל משפחתו מכה נוראה כזו. קלאודיוס משער כי עימות
נוסף בינו לבין המומוס הבוגדני יגיע במוקדם או במאוחר, והוא מתכונן לקראתו. מאידך,
קלאודיוס אינו נלהב לרדוף אחריו, בעיקר משום שהוא סבור כי המפגש יכאב לו מאד, גם
אם יסתיים זה במותו של טירופילוס.
קלאודיוס מעולם לא העריך את בנו הצעיר,
קווינטוס, רואה בו שוטה גרידא, אולם לפחות שוטה בלתי מזיק, אשר ניתן לסבול את
קרבתו (אף כי נושאי השיחה של קווינטוס היו לקלאודיוס לזרא תמיד, והוא משתדל תמיד
שלא להניח לבנו הצעיר לקשקש יתר על המידה). מאידך, עבודתו של קווינטוס כגלאדיאטור
בזירה של גלוריאנה נראית לקלאודיוס כבושה וחרפה לבן אצולה הילאסיאני, והוא כועס
עליו מאד בשל כך.
קלאודיוס סבר תמיד כי אורקאדיוס העתיק
והאפל אינו אלא צל שכוח או אגדה מהעבר. בניגוד לויפסאניה, אשר תפסה במהירות את
גודל האיום והחלה מתכוננת לקראתו, דומה כי קלאודיוס אינו מסוגל להפנים, עדיין, כי
אותו צל אפל קרם עור וגידים, יצא ממחבואו וכעת עשוי לאיים במיישרין על חייו, או
גרוע מזה. אי לכך, הוא נוטה להגיב בדבר הלצה מאולץ כאשר ויפסאניה מעלה את הנושא,
וממהר לנסות ולהעביר את השיחה לנושא אחר.
יחס כלפי ראכנהורף
קלאודיוס מעולם לא סרב לראות מראות ונופים חדשים, אשר מגרים את יצר הסקרנות הטבוע
עמוק בתוכו, אם כי הוא נוטה לבוז לעמים לא הילאסיאניים, בדרך-כלל, כברבארים. קל
וחומר, כי יחס כזה יהלום לדעתו את הראכנהורפים הפרימטיביים והקנאים.
אם כי, כדרכו תמיד, המדובר בבוז משועשע ובדרך-כלל מוסווה היטב, על דרך של רוח טובה
והלצות יותר מאשר זעם או הטחת עלבונות כפי שנוהג אחיו קסיוס. חוסר בדברי מותרות,
וביחוד ביין טוב ובפונדקים ראויים לשמם, עשוי להכאיב לקלאודיוס עד מאוד, ולגרום לו
לרטון לעיתים קרובות. מאידך, בהיותו אדם חיובי ביסודו, הוא יהיה מוכן לא פעם לעזור
למי שזקוק לעזרה, ביחוד אם המדובר בנשים יפות. כמו כן, עתיקות אפלוליות, רונות
מסתוריות אחרות וסודות אחרים הטמונים במחוז עשויים לעניין אותו עד מאד.
חזרה לאינדקס של הרפתקני העולם הידוע
חזרה אל סיפורה של שושלת אוראזיס
כתב וערך: גדעון אורבך, 2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום